פסק-דין בתיק ת"א 17760-08

התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 17.10.07.

לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק הצעתי הצעה לתשלום אשר התקבלה על ידי ב"כ התובע.

הנתבעים 1 ו- 2 והנתבעת 3 חלקו בשאלה מי צריך לשלם את סכום הפיצוי, שגם הם הסכימו לו אך לא הסכימו לדרך החלוקה אותה הצעתי.

הנתבעת 3, שהיתה המבטחת של הרכב בו השתמש התובע עובר לתאונה, שילמה לתובע את הפיצוי והנתבעים התדיינו ביניהם בשאלה מי צריך לשאת בתשלום.

התאונה ארעה באופן הבא:

התובע ישב ברכבו, שהיה במצב חניה, ושוחח בטלפון במשך כ- 40 דק'.  בתום השיחה יצא התובע את הרכב כדי לשים את תיקו בתא המטען - התובע הכניס את התיק לתא המטען. בדרך חזרה לרכב, כדי ליסוע למשרדו, הגיע הנתבע 1- כשהוא נוהג ברכב המבוטח על ידי נתבעת 2 -פגע בתובע וגרם לו נזקים. לתובע נקבעו 5% נכות.

נותרה בספק השאלה האם בזמן שהנתבע 1 פגע בתובע והעיף אותו התובע נתקל גם במראת רכבו, אם לאו. התובע לא זכר זאת בבירור.

הנתבעים 1 ו- 2 טוענים כי תיאור העובדות המפורט לעיל משמעותו הוא שהתובע היה בגדר משתמש ברכב שלו ולפיכך, לפי הוראות חוק הפלת"ד, הנתבעת 3 בלבד חייבת לשאת בנזקיו.  לכל היותר, מדובר בתאונה מעורבת משום שהתובע נפגע גם ממראת רכבו ולפיכך יש לחלק את הנזק בינם לבין הנתבעת 3 בחלקים שווים.

הנתבעת 3 טוענת כי לפי תיאור העובדות התובע לא היה בגדר משתמש ברכבו. לא הוכח שהתובע ניזוק גם ממראת רכבו, התובע לא היה יכול לאמר זאת במפורש, ומכה כזו לא נזכרת באף תעודה רפואית שניתנה בסמוך לתאונה. לפיכך, על הנתבעים 1 ו- 2 בלבד לשאת בנזק. רכבו של התובע שימש, לכל היותר, זירה לאירוע התאונה.

הצדדים חלוקים ב- 2 עובדות חשובות לענין אופן אירוע התאונה.

האחת,התובעים 1 ו- 2 טוענים כי התובע החנה את רכבו בחניה אסורה, חניה כפולה, כאשר הוא משאיר מירווח קטן למעבר כלי רכב. ואילו הנתבעת 3 טוענת כי התובע חנה בחניה מותרת.

השניה, האם במהלך התאונה היה מגע בין 2 כלי הרכב או בין התובע לבין רכבו. הנתבעים 1 ו- 2 טוענים כי רכבו של הנתבע 1 פגע גם ברכב התובע מלבד הפגיעה בתובע עצמו כמו"כ טוענים הם כי כתוצאה מהמכה התובע הועף על מראת רכבו שנשברה. הנתבעת 3 טוענת כי לא היה מגע בין כלי הרכב וכן לא הוכח שהיה מגע בין התובע לבין מראת רכבו. גם אם היה מגע כזה, מדובר במגע שלא גרם נזק כלשהו ולכן הוא לא מוזכר בשום תעודה רפואית.

העידו בפני התובע והנתבע 1. התובע חזר על אופן אירוע התאונה כמפורט לעיל אך הוא לא זכר אם היה מגע בינו לבין מראת רכבו בתאונה. באשר למגע בין 2 כלי הרכב אמר התובע כך:

         "אני מתאר לעצמי שהוא פגע ברכב שלי"

         (עמוד 4 שורה 15).

לטענתו רכבו חניה בחניה מותרת.

הנתבע 1 טען כי רכב התובע חנה בחניה כפולה שהותירה מרווח צר מאוד למעבר כלי רכב. התובע פגע במראת רכבו בעת מעופו כתוצאה מן התאונה ורכבו פגע ברכב התובע (עדות הנתבע בעמוד 4 שורות 30 - 19).

לאחר עיון בטענות הצדדים, בעדויות הנהגים ובתוצאות תיק המשטרה באתי למסקנות כדלקמן:

א. התובע החנה את רכבו בחניה אסורה או לכל הפחות בחניה שהותירה מרווח צר מאוד לכלי רכב אחרים שעוברים בכביש. מדובר בעדות עקבית שנתן הנתבע בענין זה הן במשטרה והן בביהמ"ש והיא גם מסבירה את עצירת הפתע שביצע הנתבע כאשר התובע הלך מכיוון תא המטען לכיוון דלת הנהג. נותר מרווח צר בלבד לפיכך הנתבע נאלץ לעצור.